על מנת לזרז לידה, כאשר ישנה פתיחה של לפחות 2 סנטימטרים, ניתן לבצע הליך הנקרא פקיעת קרומים. הליך זה מתבצע על ידי החדרת מכשיר דמוי מסרגה אל נרתיק האישה ולקרוע באמצעותו את הקורמים שעוטפים את שק ההריון.
ההליך עצמו אינו כרוך בכאבים משום שלא מעורבים בו כמעט אזורים עם עצבים, אולם החומרים שמופרשים בעקבות קריעת קרומים – קטכולאמינים ופרוסטגלנדינים – מעוררים צירים ארוכים ותכופים יותר מאשר צירים טבעיים שעשויים להכאיב מאוד. הסיבה לכך היא שהגוף לא מספיק לייצר מספיק אנדורפין שהוא משכך הכאבים הטבעי של הגוף.
פקיעת קרומים גורמת לירידת מי השפיר שבמצב טבעי אמורה לקרות לבד, ללא התערבות, לעיתים רק לקראת סוף הלידה. לאחר פקיעת הקרומים ראש העובר מפעיל לחץ כלפי מטה על צוואר הרחם, דבר העלול להכאיב אף הוא. כאבים אלו מעלים את הסיכוי לצורך בשימוש במשככי כאבים.
פקיעת קרומים עלולה לגרום גם ללחץ על העובר ולכן יש לעקוב אחרי מצבו כדי לוודא שלא נוצר מצב של מצוקה עוברית.
חשוב להבין שפקיעת הקרומים מתחילה תהליך שלא ניתן לעצור אותו. אם אחרי פקיעת קרומים הלידה נתקעת ואין התקדמות, עולה הסיכוי ללידה בניתוח קיסרי.
איריס לי-דר – מדריכת הכנה ללידה, דולה (תומכת לידה) ומלווה לאחר לידה. פסיכולוגית בשירותי הייעוץ לסטודנט, אוניברסיטת בן גוריון.