היפרדות שליה

דימום במהלך המחצית השניה של ההריון מעלה את החשד לאירוע של היפרדות שליה ומחייב ברור, טיפול ומעקב.

באופן תקין, השליה מחוברת לדופן הרחם במשך כל ההריון ובעזרת כלי דם ייחודיים מתאפשר מעבר דם ובו חמצן וצורכי אנרגיה אחרים, מהאם אל העובר דרך השליה. אחרי הלידה, השליה נפרדת מהרחם ומאפשרת לו להתכווץ ולחזור בהדרגה לגודלו התקין כדי לאפשר את המשך חיי הפריון.

היפרדות שליה הינה אירוע בו חלק מהשליה נפרד מהרחם לפני הלידה ומסכן את העובר ואת האם ולכן מחייב בדיקת רופא והתערבות בהתאם לשבוע ההריון ולחומרת המצב.

גורמי סיכון להתפתחות של היפרדות שליה

• יתר לחץ דם.
• רעלת הריון.
• טראומה – חבלה, בעיקר לאזור הרחם.
• אירוע קודם של היפרדות שליה בעבר.
• שליית פתח או שליה נמוכה.
• קרישיות יתר.
• עישון.

סימנים קליניים המעלים את החשד שמדובר בהיפרדות שליה

• דימום נרתיקי המלווה בהתכווצויות רחמיות.
• כאבי בטן עם התקשות של הבטן באזור הרחם.

המלצות כאשר יש חשד למצב של היפרדות שליה

• כל דימום בהריון וכל מצב של כאבי בטן מחייב בדיקה של רופא לצורך הערכת האם והעובר. במצבים בהם מתעורר ספק לגבי משמעות הדימום או כאבי הבטן, מוטב להיבדק ולקבל תשובה מוסמכת ואחראית.
• כאשר מתעורר חשד קליני להיפרדות שליה מקובל לבצע בדיקה להערכה של כמות הדימום. מקובל גם לבדוק האם היפרדות השליה הובילה להתפתחות של לידה. יש לבצע ניטור צירים ודופק עוברי וכן לבצע בדיקת סונאר במטרה להעריך את חיוניותו של העובר.
• באשר לבדיקת הסונאר, חשוב להבין כי אמנם בחלק מהמקרים ניתן לראות איזורים של היפרדות שליה באולטראסאונד, אבל לעיתים קרובות, הבדיקה תקינה לחלוטין ולמרות שיש היפרדות שליה, היא לא תזוהה באולטראסאונד.
• במצבים רבים של היפרדות שליה, זו אינה היפרדות מלאה והשליה עדיין נשארת מחוברת לרחם ולאספקת הדם הרחמית. כיון שלשליה יש מספיק רזרבות, העובר יכול להמשיך להרגיש טוב ואז נדרשת השגחה בלבד כדי לוודא שמצבם של האם והעובר יציב. עם זאת, במקרים של היפרדות שליה משמעותית העובר עלול לסבול ואף למות ברחם ובנוסף עלולים להתפתח סיבוכים רב מערכתיים אימהיים ולכן מדובר במצב חירום מיילדותי הדורש בדיקה מיידית.
• במקרים בהם היפרדות שליה גורמת להתפתחות של לידה מוקדמת, יש לשקול בזהירות רבה האם לנסות לעצור את הלידה או לא. למרות הרצון למנוע לידה מוקדמת על סיבוכיה, טיפול במטרה לעצור את הלידה במצבים אלו, עלול להיות בעייתי וההחלטה המורכבת דורשת ידע, ניסיון והתאמה של הטיפול באופן אישי למצבם של האם והעובר. ההחלטה צריכה להתקבל על ידי צוות רפואי שהתמחותו הינה רפואת האם והעובר – הריון בסיכון גבוה.
• בכל מצב של חשד להיפרדות שליה אחרי 24 שבועות הריון, מדובר בעובר בר חיות, כלומר עובר אשר אם יוולד מוקדם יש לו סיכוי לשרוד מחוץ לרחם, לכן מקובל לתת לאם טיפול בסטרואידים לשיפור בשלותו של העובר ולשפר את סיכוייו במידה והיפרדות השליה תחייב יילוד מוקדם לטובת הצלת חייהם של האם ו/או העובר.
• אם יש היפרדות שליה וסוג הדם של היולדת הינו מקבוצת Rh (-) , יש לתת חיסון: anti D, כדי למנוע מצב בו האם מפתחת נוגדנים לדם העוברי, נוגדנים אשר עלולים לגרום לאנמיה עוברית.

הריון אצל נשים עם היסטוריה של היפרדות שליה בהריון קודם:

• תחילה יש לטפל בגורמי הסיכון שניתן למנוע – מומלץ לאזן יתר לחץ דם כרוני ולהפסיק לעשן.
• באשר לקרישיות יתר, נושא הברור שנוי במחלוקת. אמנם קיים קשר בין קרישיות יתר לבין התפתחות של סיבוכי הריון וביניהם היפרדות שליה אבל אין הוכחה שטיפול כלשהו מפחית את הסיכון להישנות אירוע של היפרדות שליה. לכן, יש רופאים המבצעים ברור מלא של קרישיות יתר ומטפלים רק אם מתגלה הפרעה משמעותית ויש רופאים המוותרים על הברור. ההחלטה באיזו גישה לבחור, מושפעת מגורמים נוספים כמו גורמי סיכון אחרים, מחלות רקע, חומרת ההיפרדות והשבוע בו היתה ההיפרדות.
• כאמור, היפרדות שליה בעבר מעלה את הסיכון לאירוע דומה בהריונות הבאים אך לצערנו אין כל טיפול מונע שהוכל כיעיל ולכן מומלץ מעקב אצל רופא שתחום התמחותו הוא רפואת האם והעובר – הריון בסיכון גבוה כדי לטפל בגורמי סיכון ולעקוב בקפדנות יתרה אחר ההריון.
• לא הוכח יתרון ברור ביילוד מוקדם של נשים עם היסטוריה של היפרדות שליה בעבר אך כמו בכל מקרה של הריון בסיכון, יש מקום לדון עם הרופא המטפל ולהתאים את הטיפול הייחודי הנכון לכל אחת ואחת בהתאם לנסיבות.

חשוב לזכור כי במרבית המקרים של היפרדות שליה, ההריון יימשך באופן תקין אבל כל דימום הופך את ההריון להריון בסיכון ומחייב בדיקה והערכה לצורך טיפול או מעקב בהתאם לנסיבות. היפרדות שליה עלולה להיות אירוע המסכן את חיי האם והעובר ולכן יש צורך להתיחס לדימום או לכאבי בטן בהריון בזהירות הרצויה.

ד"ר טל בירון שנטל – רופאה בכירה במחלקת נשים ויולדות בבית החולים מאיר בכפר סבא, בעלת התמחות על ברפואת האם והעובר ובהריונות בסיכון גבוה.

מידע נוסף על הריון בסיכון גבוה