בניגוד לברית מילה שהיא טקס נפוץ מאוד, טקס פדיון הבן הוא נדיר יותר משתי סיבות עיקריות. ראשית, פדיון הבן נערך רק לבן שהוא הבן הבכור בבית ולכן הוא יכול להיערך רק לבן אחד בכל בית, ולא כמו ברית מילה שנערכת לכל בן זכר (עוד על מקרים בהם לא נערך טקס הפדיון, בהמשך).
פדיון הבן – מקור המנהג
המקור של מנהג פדיון הבן הוא במכת הבכורות שהונחתה על מצרים לפני יציאת בני ישראל משם. במכת בכורות היכה אלוהים את בכורי מצרים ופסח על כל בכורי ישראל. כזיכרון למקרה זה, כל בכור בישראל צריך להיפדות מידי האל. בזמן שבית המקדש היה קיים, הכהנים והלוויים היו משמשים כעובדי המשכן במקום כל בכורי ישראל, ואלו נפדו בכסף על ידי משפחותיהם. סכום הכסף אינו גבוה, והוא סימלי בעיקר. הסכום המקורי הוגדר להיות “חמישה סלעים” (חמש מטבעות).
את מי יש לפדות בטקס פדיון הבן?
- אין לפדות בן שנולד בניתוח קיסרי משום שלא נולד דרך תעלת הלידה אלא דרך דופן הבטן של האישה (ומכאן נובע הביטוי ‘יוצא דופן’).
- אם היו לאם הפלות קודמות או לידת עובר מת (אלא אם כן ההפלה התרחשה במהלך ששת השבועות הראשונים), הבן שנולד אינו נחשב בתור הבן הראשון שהוא פטר רחם, ולכן לא יתבצע טקס פדיון הבן.
ישנם עוד מקרים נדירים יותר שבהם לא יתבצע טקס פדיון הבן. אם יש לכם ספק, כדאי להתייעץ עם מבין דבר בתחום.
כיצד נערך טקס פדיון הבן?
בטקס מובא התינוק על כרית שמונחת על מגש ואחד המנהגים הוא להניח תכשיטים מסביב לתינוק. אביו של התינוק יאמר מספר פסוקים, ובמהלך הטקס ישאל הכהן את אביו של התינוק אם הוא מעוניין לפדות את בנו תמורת הסלעים שברשותו (אותם הוא רכש מבעוד מועד). האב, כמובן, פודה את בנו בכורו בכך שהוא נותן את הסלעים לכהן. הכהן אומר לאחר מכן מספר פסוקים ומברך את הרך הנולד בברכת כהנים.
מזל טוב!
עוד מאמרים בנושא:
