דאגה, היסטריה ופאניקה טסות במטוס…

נשמע כמו בדיחה גרועה..אבל עכשיו, בחודש תשיעי תערובת של שלושתן ממלא לי את הזמן.

הנה אני, צלמת, שכבר יותר משבע שנים מעבירה את הימים בשיחות נפש וצילומים של משפחות, תינוקות, נשים בהיריון, מרגישה אותן ומבינה אותן, עכשיו שבועיים לפני התל"מ כולי רועדת מפחד ורואה תסריטים רעים כל היום.

הייתם פעם בלונה פארק?

כשהייתי קטנה, היינו צוחקים שאם אתה לא מקיא בסוף אז לא נהנית 🙂 מטאפורה מצחיקה לחיי..יסודי, אבחון דיסלקציה חמורה, סירוב גיוס ושירות לאומי איום, ניסיון לתואר אקדמי שהתפוצץ לי ולאקדמיה בפרצוף, צילום, תערוכות, הפקות, הצלחות, תל אביב, רמת גן, מיכאל, חתונה והיריון…(אגב כאן נכנסות הבחילות וההקאות).

מתחיל קצת להימאס ממשפטים של משפחה וחברים..:"תישנו תישנו…עוד מעט זה יפסק..", "זוגיות נגמרת" וכ"ד..זה מה שמצפה לכולנו? אז למה אנחנו נכנסים לזה? (כן, שבוע 39 זה לא זמן מתאים לשאלות כאלה..).

ואיפה מיכאל משתלב? מקצת קריאה באינטרנט ופורומים שונים… כולם מציירים מהאב דמות עליזה ושמחה של סנטה קלאוס שרק מחכה לחסידה שתנחית את הילדה ומייד הוא יתמלא בשמחה.כאילו כל חייו רק חיכה לישון 3 שעות ולהחליף חיתולים. אני רואה אותו נלחץ מהציפייה הענקית להתאהב מהשנייה הראשונה…איך הוא יעשה את זה בדיוק?  תשעה חודשים הוא רק הסתכל מהצד..ועכשיו פתאום הוא יתמלא ברגש לדבר הקטנטן הזה שבקושי מגיב.

ואני? אני כבר מריצה בראשי סדרות חינוך שהקטנה תעבור, אני ומיכאל, מלאים ברצון לתקן תיקונים. מקווה שלא דרכה. שנינו חרשנו מספיק פסיכולוגים.

מחשבות וחששות על גיל הטיפש עשרה

איך היא תתבגר? תהייה מקובלת או לא? הנוער היום לא מעודד בי תקוות בלשון המעטה.

האקדמיה לא השתלבה בחיי כל כך טוב (או בכלל), לאיזה תחום היא תפנה..מהנדסת כמו מיכאל או צלמת? איך אפתור עבורה תרגילים של "סימה מכינה 3 מרקים ב3 שעות, כמה מרקים היא תכין ב9 שעות..?", האמת, בקצב הזה של עליית מחירים של מוצרי המזון כולנו נאכל מנות חמות עד אז.

ועם ההורמונים שלי אני אפילו לא רוצה להזכיר את נושא הכספים..אתם לא רוצים לדעת כמה אישה עצמאית בהיריון מקבלת מביטוח לאומי או מה הזכויות של אישה בהריון…מיכאל זרק לי שאולי אני צריכה להעלות מחירים לצילומי הריון, כדי קצת להתיישר עם ה"מדד" שעולה ??? מי זה ה"מדד" הזה? למה הוא אף פעם לא יורד אז?

ולסיכום, הבלוג הזה נכתב קצת בדאגה, היסטריה ופאניקה. לא צריך להחביא את מה שמרגישים, גם אם זה לא נשמע טוב.

ההיריון שלי התחיל והסתיים בשנייה, אולי זה כי רק בחודש השני נבדקנו וההודעה הרשמית לעולם הייתה ברביעי, ואולי כי באמת הזמן עבר מהר.

אני קצת בסטרס, יושבת לי בחודש תשיעי על שקיות וקופסאות ומחכה למובילים (אה כן, אל תעברו דירה בחודש תשיעי), מנסה להיזכר לאן לעזאזל דחפתי את הפינצטה אתמול בלילה ולמה החזיות שלי באותה השקית עם האוכל של הכלבה וקצת להבין, להבין מה יהיה לפני, במהלך ואחרי הלידה…אבל יודעת בוודאות שיהיה טוב.

לכולנו, מאחלת המון שלום ואהבה

נועה